נהיגה תחת השפעת סמים

שיתוף:
vid-img1
נגן וידאו

האם די בכך שממצאי בדיקת המעבדה מצביעים על המצאות סמים בגופו של הנהג לצורך ביסוס הרשעה באשמת נהיגה תחת השפעת סמים?

בית המשפט לתעבורה בעכו השיב לאחרונה בשלילה על שאלה זו. נגד הנאשם הוגש כתב אישום ממנו עלה בין היתר כי הוא ביצע נהיגה תחת השפעת סמים בשעה שהיה מעורב בתאונת דרכים.

הנאשם הכחיש את המיוחס לו, אך הודה כי יומיים או שלושה טרם התאונה הוא צרך סמים. ממצאי בדיקת המעבדה הצביעו חד משמעית על המצאות סם מסוג חשיש או מריחואנה.

מבחינות רבות, החוק מתייחס לנהיגה תחת השפעת סמים כאל נהיגה בשכרות, וכך, העבירה מוגדרת כנהיגה בשכרות שמקורה בסמים מסוכנים או סמים משכרים.

אולם, בעוד שביחס לנהיגה בשכרות שמקורה באלכוהול קיימת חזקת שכרות בחוק- רף ריכוז אלכוהול מקסימאלי שמעבר לו האדם יחשב לשיכור, ללא תלות בהשפעה השכרות בפועל על הנהג הספציפי- ביחס לשכרות שמקורה בסמים המחוקק לא נקט באותה דרך. לכאורה, על פי לשון החוק, ניתן להבין כי די בעצם המצאות שרידי סם בגופו של הנהג בשעת הנהיגה בכדי להרשיעו בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים.

עניין זה הוא שעמד במוקד הדיון בבית המשפט. נפסק, כי לא די בכך שיוכח כי בגופו של הנהג קיימים שרידי סם בכדי להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

אומנם, מדובר בפסיקת בית המשפט לתעבורה, הפוך לבית משפט השלום, כך שהכרעתו אינה מחייבת, אך במקרה זה, ההחלטה נסמכת על הלכת בית המשפט המחוזי.

בבית המשפט המחוזי נקבע בשעתו כי שימוש בסמים לפני הנהיגה לא מצביע על כך שהנאשם ביצע נהיגה תחת השפעת סמים. יש להראות כי הנהג הושפע בשעת הנהיגה מהסמים שנטל. ההשפעה צריך שתהיה  בשעת הנהיגה, ובאופן שיראה כי קיים ליקוי באחד החושים החשובים לנהיגה.

בית המשפט לתעבורה בעכו זיכה את הנהג.

אלכוהול וסמים- נטילת דגימות

נהיגה בשכרות- נטילת דגימות לזיהוי שרידי אלכוהול או סמים בגוף הנהג

ככלל, ניתן לומר כי יחס המחוקק לנהיגה בשכרות שמקורה באלכוהול דומה למדי ליחסו לנהיגה בשכרות שמקורה בסמים מסוכנים. אולם, לעיתים קרובות קיים הבדל באופן עריכת הבדיקה שתוכיח קיומם של סמים ו/או אלכוהול בגופו של הנהג החשוד בנהיגה תחת השפעת סמים. הבחנה זו מקורה בפקודת התעבורה ובחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי).

כל סוגי הבדיקות הקיימים לזיהוי סמים או אלכוהול הנמצאים כיום בשימוש המשטרה בארץ הם בגדר חיפוש בגוף החשוד. הבדיקות הנהוגות הן בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה”ינשוף” לגילוי אלכוהול, דגימות שתן ורוק לגילוי סמים ובדיקת דם- לגילוי אלכוהול ו/או סמים. החיפוש בגוף מסווג לשניים: חיפוש חיצוני וחיפוש פנימי.

חיפוש פנימי בגוף:

  • בדיקת דם.
  • נטילת דגימת דם מזערית.

חיפוש חיצוני בגוף:

  • בדיקת נשיפה באמצעות ה”ינשוף”.
  • בדיקת שתן.
  • דגימת רוק.

ההוראות הספציפיות החלות על הבדיקות הנערכות לנהגים קבועות בפקודת התעבורה, והפקודה מחריגה את תחולת חוק סדר הדין הפלילי ביחס לחשודים בנהיגה בשכרות.

בדיקת דם ונטילת דגימת דם מזערית

ביחס לבדיקת דם, שהיא כאמור חיפוש פנימי בגוף הנהג, הן פקודת התעבורה והן חוק סדר הדין הפלילי דורשים קיומו של חשד סביר להמצאות סמים או אלכוהול. על השוטר לבקש את הסכמת הנהג לביצוע הבדיקה, אולם נהג שיסרב לבדיקה יראו אותו כאילו נהג בשכרות.

בדיקת שתן ודגימת רוק

אף כי בדיקת שתן מוגדרת כחיפוש חיצוני, פקודת התעבורה מציבה לצורך עריכתה תנאים דומים לאלה הנחוצים לבדיקת דם. גם כאן, צריך שיהיה חשד סביר להמצאות סם בגופו של הנהג. חשד זה ניתן לבסס על ידי נטילת דגימת רוק, אותה ניתן לערוך גם בלא שיהיה חשד סביר. לא ניתן להרשיע נהג החשוד בנהיגה תחת השפעת סמים על סמך תוצאת דגימת הרוק לבדה, והמסרב למסור דגימת רוק- לא יראו אותו כנוהג בשכרות רק בשל כך.

בדיקת נשיפה

פקודת התעבורה קובעת במפורש כי בדיקת נשיפה ניתן לערוך גם בלא שיהיה לשוטר כל חשד כי בוצעה עבירה.

עיכוב הנהג

לצורך עריכת הבדיקה, ניתן לעכב את החשוד לפרק זמן שאינו עולה על 3 שעות. יש לשים לב כי זהו פרק הזמן המרבי, וחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים) קובע כי יש להסתפק בזמן המינימלי הדרוש לצורך הבדיקה. לצורך נטילת דגימה ממי שאיננו חשוד, משך העיכוב לא יעלה על חצי שעה.

שכרות שמקורה בסמים מסוכנים

מבוא

המסגרת הנורמטיבית המחייבת לעניין נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים היא זו החלה על נהיגה בשכרות. ישנם דינים נוספים המתייחסים לעבירות שנעשות תחת השפעת סמים (דוגמת הגנת השכרות בחוק העונשין[2] ), אולם מידת הרלוונטיות שלהם לנושא הספציפי- נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים- פחותה ואין זה המקום להרחיב אודותם[3].

האיסור על נהיגה בשכרות מעוגן בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה. לצורך הגדרת מושג השכרות אנו מופנים לסעיף 64ב. שם נקבע כי שיכור הוא, בין היתר, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן או מי שנתון תחת השפעת סם מסוכן. כך גם תקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה קובעת כי יראו אדם כשיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים. למונח “סם משכר” לא נמצאה הגדרה בחקיקה. המונח “סם מסוכן” מוגדר בפקודת הסמים המסוכנים[4]LSD, MDMA, GHB, קוקאין והרואין אך הרשימה עוד ארוכה. לצורכי מאמר זה יעשה שימוש בסיווג המקובל- סמים מדכאים, סמים ממריצים וסמי הזיה. כך: חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם. בתוספת הראשונה קיים פירוט נרחב של חומרים אסורים. אחד הבולטים ההם הנו חשיש.

בפסיקת בתי המשפט ניתן לזהות שתי גישות ביחס לנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. הגישה המחמירה גורסת כי די בעצם הימצאותם של שרידי הסם בדמו של הנהג על מנת לקבוע כי הוא היה תחת השפעה של סמים. הגישה האחרת מצדדת בבדיקה כפולה- לאחר ביצוע הבדיקה המאתרת את נוכחותו של הסם בגוף, יש לבדוק ההשפעה בפועל על הכישורים הפסיכומוטוריים של האדם.

סמים מדכאים

על רשימת הסמים המדכאים נמנים האופיאטים- סמים הנגזרים מהאופיום ומקורם בפרג המרדים או בפרג החפים- כגון אופיום, מורפין, הרואין וקודאין. ואליום גם כן משתייך לקבוצה זו[5].

שרידי האופיאטים ניתנים לגילוי בבדיקת מעבדה במשך כ- 3 ימים לאחר חלוף השפעת הסם (משך ההשפעה הוא 4-6 שעות).

בבית המשפט נדון מקרהו של נהג אשר הודה כי הוא “הסניף” הרואין תוך כדי נהיגה או סמוך לפניה[6]. בפסק דין זה התקבלה טענת המדינה על פיה החוק קובע קביעה מוחלטת בנוגע לנהיגה תחת השפעת סמים. בעוד שביחס לנהיגה בשכרות שמקורה בצריכת אלכוהול נקבעה מידה מותרת, ביחס לנהיגה בשכרות שמקורה בסמים מסוכנים לא נקבעה מידה שכזו. מכאן שדי בעצם העובדה כי הנהג נתון תחת השפעת סם בכדי להרשיעו, ואין כל צורך להידרש למידת ההשפעה (בעיקר כשהמדובר הוא באדם דוגמת הנאשם, אשר מכור להרואין).

סמים ממריצים

על רשימת הסמים הממריצים נמנים אקסטזי, קוקאין ואמפטמינים (“ספידים”)[7].

במחקר אמריקאי שנערך על ידי SCRI נבדקו 24 גברים המשתמשים בקוקאין בתכיפות בינונית. לאחר שהם שאפו 96 מ”ג קוקאין יחד עם אלכוהול בריכוז של 0.58 גרם לק”ג, לא נמצא שינוי לרעה במיומנויות הנהיגה. בניסוי שנעשה עם אותה כמות קוקאין אך ללא אלכוהול כישורי הנהיגה אף היו טובים יותר. במחקרים נוספים נבחנה גם השפעת אקסטזי. נמצא כי במינונים מסוימים מושג שיפור במיומנויות הנהיגה. אולם, יש לציין כי התוצאות הצביעו על תלות בכמות שנטילה ובמועד במשך היממה.

השפעת הקוקאין נמשכת בין חצי לשעה וחצי. הוא משפיע על מערכת העצבים המרכזית. אדם בריא המשתמש במינון נמוך יחוש אופוריה, עליזות ודיכוי תיאבון. הוא ייהנה מפרצי אנרגיה, מחדות חושים ומיכולת גופנית ורגשית גבוהה. בחלוף ההשפעות החיוביות יופיעו תחושות של דיסאופוריה, חוסר אונים, חוסר תקווה, פרנויה, הזיות וחוסר יכולת להתרכז. ההשפעות הגופניות בריכוז נמוך הן עליה בדופק, בלחץ הדם, בקצב הנשימה ובטמפרטורת הגוף. הקוקאין מביא להצרת כלי הדם, להרחבת האישונים וליובש בריריות. מינון גבוה עלול לגרום לרעד, לפרכוסים ולהפרעה קטלנית בקצב הלב.

קראק הוא קוקאין שעבר שינוי כימי קל בכדי שניתן יהיה לעשנו. ההבדל המרכזי ביניהם הוא במהירות ההשפעה. קראק משפיע תוך שניות, לעומת הקוקאין שנספג תוך דקות. השפעת הקראק חזקה וקצרה יותר: 10-15 דקות לעומת 20-30 דקות בעישון קוקאין. בשל משך ההשפעה הקצר ועוצמת ההשפעה החזקה, ההתמכרות לקראק גבוהה יותר. קוקאין, לעומת זאת, איננו מוביל לתבנית הקלאסית של התמכרות. עם זאת, אצל משתמשים כבדים מתפתחת תלות ניכרת ונגרמת תסמונת גמילה גופנית.

כב’ השופט שיף בפסק הדין בעניין ראני[8], בו נדון מקרהו של נהג אשר השתמש בקוקאין סמוך לתחילת נסיעתו מלוד לחיפה, קבע כי על מנת להרשיע נהג לא די בעצם העובדה כי הוא נטל סם בסמוך לנהיגה, אלא יש להראות כי הסם אכן השפיע על אחד החושים החיוניים לנהיגה. נהיגה תחת השפעת סמים כשמה כן היא, על הנהג להיות מושפע מהסם בעת הנהיגה. נטילת הסם היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. משהוכח השימוש בסם, יש להוכיח גם את השפעת הסם על הנהג בעת נהיגתו. יתכן וכמות הסם הייתה כזו שלא היה בה בכדי להשפיע על הנהיגה, ויתכן שאותה כמות משפיעה בצורות שונות על אנשים שונים. אפשר גם שהשפעת הסם הופיעה לאחר הנהיגה.

השפעת האקסטזי מופיעה 20-60 דקות לאחר הנטילה ומגיעה לשיאה לאחר כשעתיים. משך ההשפעה הוא 4-6 שעות לפחות. ההשפעה כוללת עליה בערנות ובאנרגטיות ותחושת קרבה וחברותיות הנובעות משחרור מוגבר של סרוטונין. התופעות השליליות נובעות מעוררות היתר: עליה בטונוס השרירים, לסתות קפוצות, שחיקת שיניים, חוסר שינה ועוד. יום או יומיים לאחר השימוש יתכנו קשיי ריכוז, דיכאון, חרדה ועייפות. תופעות אלו אופייניות ל”התרסקות” שמופיעה כתסמונת גמילה מחומרים מעוררים.

כב’ השופט אילון בפסק הדין בעניין בניאשוילי[9] נקט בעמדה המנוגדת לזו של כב’ השופט שיף[10]. נהג הואשם בהריגה לאחר שנהג בהשפעת אקסטזי. בהגיעו לצומת סטה הרכב לשולי הכביש ופגע במשאית חונה. הנוסעת שישבה לצד הנהג נהרגה. בדיקת הדם שנערכה לנהג נמצאו שרידי אקסטזי. לאחר שמיעת עדויות המומחים קבע השופט כי בנהיגתו של הנאשם לאחר שהשתמש באקסטזי הייתה חשיפה פוטנציאלית לסיכון משמעותי העשוי להיגרם כתוצאה ממצבי האופוריה, הטשטוש, חוסר המיקוד, ההזיות ויתר הסימנים העשויים להתלוות לנהיגה במצב כזה. על פי פסיקת כב’ השופט אילון, לצורך הרשעה די בעצם נטילת הסם ואין כל צורך להתייחס למידת ריכוזו לאופן ההשפעה האינדבידואלי.

סמים הזייתיים

כאן נאזכר את ה- LSD והקנבינואידים (גראס, חשיש, שמן חשיש). שרידי הקנבינואידים ניתנים לגילוי בבדיקת מעבדה עד 4-5 ימים לאחר העישון אצל משתמשים אקראיים, עד שבוע אצל משתמשים “בינוניים” ועד 3 שבועות אצל משתמשים כרוניים. לשימוש בסם נודעה השפעה על כישורי הנהיגה- קשיים בשיפוט, תזמון, קואורדינציה, ערנות וכושר ביצוע. הדבר מתבטא, למשל, ביכולת לאמוד מרחקים ובתגובה למראות וקולות. ההשפעה נמשכת כשעתיים לאחר העישון. במחקר הולנדי שנעשה נמצא כי בקרב מעשנים אקראיים השפעת הסם דומה להשפעת צריכה של 30-70 מ”ג% אלכוהול (כאשר המידה המותרת בחוק הישראלי היא עד 50 מ”ג%). במחקר זר אחר נמצא כי השימוש בקנבינואידים פוגם בכל אחד מהכישורים הנחוצים לנהיגה כיוון שקיימת השפעה על מנגנון המעקב החזותי, הכישורים הפסיכומוטוריים, זמן התגובה ותשומת הלב.

כב’ השופט מודריק דן בשאלת ההוכחה של נהיגה תחת השפעת סם מסוכן בפסק הדין בעניין קביטלשוילי[11] . הוא הצביע על 3 אבות טיפוס של הוכחה:

  • ראיות ישירות. ניתן לקבוע כי אדם נהג בהשפעת סמים מסוכנים אם יש ראיות לכך שבזמן נתון הוא השתמש בסמים ולאחר מכן נהג וכן קיימת חוות דעת של מומחה המעידה על כך שהסם פועל את פעולתו ומשפיע תוך אותו פרק זמן.
  • ראיות נסיבתיות. בהעדר ראיה המעידה על שימוש בסמים בזמן נתון, גילויים של “מאפייני השפעה” יכול גם הוא לשמש כהוכחה. זיהויים של מאפיינים המעידים על כך שהסם ניטל זה מקרוב והוא פועל את פעולתו יכול לשמש כראיה לכך שהאדם נהג בהשפעת סם מסוכן. (בדיקת מאפיינים יכולה להצביע על נהיגה בשכרות מאלכוהול. ניתן לגזור גזירה שווה גם להוכחת נהיגה תחת השפעת סם מסוכן).
  • חזקת השפעה. ניתן לקבוע כי מי שבדיקת מעבדה הראתה אצלו ריכוז מסוים של תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, או שבדגימת דמו נמצאו שרידי סם, מוחזק כמי שהשתמש בסם בפרק זמן ידוע שקדם לבדיקה. אם באותו פרק הזמן הוא נהג ברכב, אזי ניתן לקבוע לגביו כי הוא נהג תחת השפעת סם.

בעניינו של קביטלשוילי[12] הנאשם זוכה. בדיקת השתן שנעשתה לנהג הצביעה על נוכחותו של סם מסוכן, אולם כל שניתן ללמוד מכך הוא שהנהג השתמש בסמים בטווח של שלושת הימים שקדמו לבדיקה (ולנהיגה). כיוון שכך, לא ניתן לקבוע כי השפעת הסם טרם חלפה במועד הנהיגה.

ההליך המשפטי

מרבית משפטי התעבורה ראשיתם בהתרשמותו של שוטר לגבי אופן נהיגתו של הנאשם. במצב של נהיגה לקויה תחת השפעה של סמים, אשר נקבעה על פי התרשמותו של השוטר, סלולה הדרך להרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. אף כשהשימוש בסם מותר, כמו בהולנד, קיימת התייחסות מחמירה כלפי עבירות תעבורה שנעשו בהשפעתו. מהתרשמותו של השוטר לגבי הנהיגה הלקויה מסיקים כי הנהג מסוכן לסביבתו, וממילא ברוב המדינות מדובר יהיה בסם האסור לשימוש. בתי המשפט אינם מהססים להרשיע ונוצרת חזקה שלנהגים קשה לסתור. מצב זה עלול להיות בעייתי, בשל החשש כי התרשמותו של השוטר אינה אובייקטיבית ומקצועית דייה בשביל שניתן יהיה להרשיע על פיה בלבד, וכן בשל החשש מקביעה חיובית שגויה בבדיקות המעבדה.

“תחת השפעה של סמים”- ההלכה הנוהגת בארץ

בעוד שהשפעת האלכוהול על האדם נחקרה וידועה, כך שמומחה יכול להעיד על כך באופן מדויק למדי, בכל הנוגע להשפעת סמים קשה יותר לגבש קביעות. הדבר קשה בשל מגוון הסמים ההולך ומתרחב, השונות האישית שבהשפעת הסם וחסר אינפורמטיבי- מחקרי בהיבטים רבים. לפיכך, קשה לצקת תוכן משפטי למונח “תחת השפעה של סמים”.

בית המשפט העליון טרם אמר את דברו כך שאין הלכה ברורה בנושא. בתי המשפט המחוזיים מציגים שתי עמדות קוטביות. גישה אחת נסמכת על מבחן הנוכחות ומסתפקת בהיבט הפיזיולוגי הצר. די בעצם נוכחות הסם, ואין כל התייחסות לאופן ההשפעה. גישה זו ביטא כב’ השופט אילון[13]. פירוש הביטוי “תחת השפעה” במקרה זה בכל הנוגע לסמים שונה מאופן פירושו בכל הנוגע לאלכוהול.

בעוד שביחס לאלכוהול קיימת “מידה קבועה” מותרת, לא כך הדבר ביחס לסמים. הגישה האחרת מצדדת במבחן כפול. ראשית יש לבדוק את עצם נוכחות הסם, ובמידה ואכן נמצאה נוכחות שכזו יש לפנות לבחינת מידת ההשפעה. גישה זו באה לידי ביטוי בפסיקתו של כב’ השופט מודריק בעניין קביטלשוילי[14] ובפסיקתו של כב’ השופט שיף בעניין ראני[15].

עמדתנו היא כי גישה המצדדת במבחן הכפול הינה ראויה יותר. נוכחות השונות הרבה בין סמי הרחוב (וריכוזם השונה הנובע מ”ייצור מחתרתי”) והשפעתם המשתנה מאדם לאדם קשה לקבוע קביעה גורפת על פיה די בעצם נוכחות הסם לצורך הרשעה. על כך מוסיפה הבעייתיות שבחקיקה. בעוד שביחס לאלכוהול נקבעה מידה מותרת, ידיו של המחוקק כבולות ביחס לקביעת מידה שכזו ביחס לסמים.

בעוד שהשימוש באלכוהול איננו אסור לכשעצמו, שימוש בסמים נאסר באופן מוחלט. במצב כזה, בלתי אפשרי לקבוע “מידה קבועה” שתתייחס לסמים. הגישה המצדדת בבדיקה כפולה פותרת חלק ניכר מבעייתיות זו.

תוכן עניינים
נתפסת נוהג/ת תחת השפעת סמים? בוא/י נראה איך נוכל לעזור לך.
073-3753331

עוד פרקים

3 קטעי וידאו