טעות בזיהוי הובילה לזיכוי

לצערי, לא כל יום נאשם במדינת ישראל מקבל זיכוי בעבירה שהוא מואשם בה (סטטיסטית 98% מורשעים – נתון עגום 🙁). הנטייה שלנו כישראלים היא ישר להגיב: ״הוא עבריין תנועה!״ ״הוא אשם בעבירה!״ ״השוטרים תמיד צודקים!״ ״אין עשן בלי אש״. ג. הגיע למשרד ונשבע לי ולרן שהוא לא נסע מהר ושהוא היה עם קטנוע מלא בציוד ושהשוטר סתם העליל עליו עלילת שווא, (מי יאמין לו🤷‍♂️?). התובעת המשטרתית ביקשה לא פחות משנה שלילה – מטורף! (הוא יאבד את הפרנסה שלו ויעשה רשיון מהתחלה).

מה עושים? ? ?

אני ורן יצאנו לשטח, ערכנו מדידות וחישובים שונים והשוואנו את הממצאים שלנו לחומר הראיות ולסרטוני מצלמת הגוף של השוטר. הכנו חקירה נגדית מפורטת ויסודית כדי להוכיח לבית המשפט שנפלה כאן טעות ו- ג. חף מפשע. כאן העלילה קבלה תפנית. טענו שהשוטר טעה בזיהוי ובעצם מדד רכב אחר. השופט קיבל את הטענה וזיכה את ג.

מה מוסר ההשכל?

לא למהר להודות בעבירה שלא ביצעת (מתוך לחץ, בלבול, חוסר הבנה או מתוך מחשבה שהשוטר יוותר לך), זה לא עובד כך. מזל טוב רן ואיתן על זיכוי נדיר!