בתור עורך דין נהיגה בשכרות עם ניסיון של שנים צברו ידע רב בטיפול בתיקים של נהיגה בגילופין.
השוטר מסמן לך לעצור ודורש שתעבור בדיקת שכרות. לא כדאי לסרב לבדיקת השכרות שכן עצם הסירוב מהווה עבירה פלילית – בלא שום קשר לשאלה המהותית האם אתה אכן “שיכור” לפי הגדרת החוק.
בדיקת מאפיינים
בדיקת המאפיינים איננה בדיקה מדעית והיא איננה מוסדרת בחקיקה. במהלך בדיקת השכרות השוטר יבקש מהנהג ללכת על קו ולקרב אצבע לאף בעיניים עצומות.
עמדת בהצלחה במטלות? שים – לב, השוטר מתרשם מגורמים נוספים: למשל ריח האלכוהול, אופן העמידה, ההופעה הכללית, ההתנהגות, היכולת להבין הוראות ואופן הדיבור.
עורך דין תעבורה (שהוא עורך דין נהיגה בשכרות) יוכל לנסות ולערער על ממצאי הבדיקה. לשם כך יש לבחון באופן מעמיק את דו”ח הבדיקה; את הממצאים עליהם מסתמכת התביעה; את נסיבות המקרה ועוד.
בדיקת שכרות – בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה”ינשוף”
כאמור, מצבך טוב אם בזמן הנהיגה הריכוז שנתגלה לא עלה על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף (מהו מיקרוגרם? מיליונית הגרם וגם יחידת מידה תמוהה המשמשת את המשטרה). במידה וחצית את הרף, השוטר יאשים אותך שאתה שיכור והאשמה על נהיגה בשכרות.
מכאן התמודדותך נחלקת לשני שלבים: ראשית, רישיונך יפסל מנהלית לתקופה של 30 יום (בהנחה שלא מדובר בתאונת דרכים, שאז הפסילה המנהלית היא ל- 60 או 90 יום). לאחר מכן, יוגש נגדך כתב אישום ותזומן למשפט. עורך דין לתעבורה מנוסה או עורך דין נהיגה בשכרות המומחה בתחום זה, יוכל לבדוק את הליך הבדיקה ולנסות לערער על ממצאיה.
עורך דין נהיגה בשכרות יבדוק- האם נערך דו”ח פעולה מקיף כמצוות ס’ 64ג לפקודת התעבורה? האם הדו”ח מכיל את כל הפרטים הנדרשים? האם המכשיר הופעל בהתאם להוראות המפורשות? האם הנאשם שתה, עישן או הקיא בסמוך לבדיקת נהיגה בשכרות? כמה זמן עבר מאז שנעצר רכבו של הנהג ועד לרגע הבדיקה בפועל? האם המכשיר כויל כראוי? האם הוחלפה פיית המכשיר? . גורמים אלה יכולים להעלות ספק סביר בלב ביהמ”ש. ספק שכזה – משמעו זיכוי הנהג.
בדיקת דם
כאמור, ריכוז האלכוהול המותר הוא עד 50 מיליגרם של אלכוהול ב- 100 מיליליטר של דם. נטילת הבדיקה תיעשה במקום המתאים לכך (לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה) על ידי בעל מקצוע רפואי המוסמך ליטול דגימות דם.
להבדיל מבדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, אותן השוטר יכול לדרוש מהנהג בכל מצב, בדיקת דם ניתן לדרוש רק אם יש חשד סביר לכך שהנהג אכן שיכור או בעקבות תאונת דרכים [ס’ 64ב(ב)].
על השוטר להסביר לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהבהיר לו כי אם יסרב יראו אותו כאילו נהג בשכרות [ס’ 64ב(ב2) לפקודה]. חובה זו אינה חלה על השוטר אם הנהג מחוסר הכרה. ככלל, כיוון שמדובר בבדיקת מעבדה קשה יותר לערער על תוצאותיה.
עם זאת, עורך דין נהיגה בשכרות מנוסה ועתיר ניסיון יכול לעיתים למצוא פגמים בעריכתה של הבדיקה, ובמקרים מסוימים אף לפסול אותה. עו”ד תעבורה יבחן, בין היתר, את אופן העברת הדם ואת טיב הבדיקה.
היחס כלפי עבירת הנהיגה בגילופין הינו מחמיר במיוחד, ונטייתם של רבים מהשופטים היא לא להקל בעונש בגין נהיגה בשכרות. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי על בית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה לפחות שנתיים.
(אם זו עבירה שניה תוך שנה, הפסילה היא לפחות ל- 4 שנים). סעיף 62(3) אף קובע עונש של שנתיים מאסר, אולם בית המשפט עשוי להסתפק במאסר על תנאי. בנוסף, יוטל על הנהג קנס גבוה.
בעקבות פסק דינו של כבוד השופט טננבוים
איך מכשילים את בדיקת הנשיפה?
אדם הסובל ממחלת נשימה או שאינו נושף כמות מספקת של אוויר למעשה “מבלבל” את המכשיר ובכך פוגם בתוצאות הבדיקה. היו נהגים שחשבו שזו שיטה טובה…
כב’ השופט טננבוים התייחס לאותם נהגים בפסק דינו: “מספר הטוענים למחלת אסטמה ומחלות נשימה אחרות שהגיעו לבית משפט זה, עלה פלאים ומשמעותית מאז החל השימוש במכשיר ה’ינשוף'”.
במשטרה לא מתרשמים
העמדה המוצהרת של משטרת ישראל היא כי אין כל תואנה רפואית המצדיקה את המנעותו של הנהג מלעבור בדיקת שכרות. הסירוב לעבור בדיקת שכרות הינו עבירה, בלי שום קשר לשאלה המהותית- האם הנהג אכן היה שיכור. החוק רואה את המסרב כמי שנהג בשכרות.
מי שלא יכול לעבור בדיקת נשיפה נדרש לעבור בדיקה חלופית.
במהלך בדיקת מאפיינים הנהג נדרש ללכת על קו, להביא אצבע לאף בעיניים עצומות ועוד. בנוסף מתרשם השוטר מגורמים כגון ריח אלכוהול, “הופעה כללית” (כלשון דו”ח הבדיקה) ועוד.
גברת ס’ נעצרה לבדיקה משטרתית שגרתית. היא נהגה כדין, התנהגותה לא עוררה חשד- כאמור, בדיקה שגרתית. אולם, במהלך הבדיקה השוטר חש כי נודף ממנה ריח אלכוהול.
פרט לחוש הריח המפותח של השוטר לא היה כל אמצעי אכיפה שממצאיו יוכיחו כי הנהגת שיכורה. היא עברה את בדיקת המאפיינים בהצלחה- היא עמדה ב”משימות”, הופעתה הייתה מסודרת והתנהגותה נורמטיבית. השוטר אף בחר לציין כי היא “לא התקשתה לעמוד על עקבים”. כל זאת לא הפריע להגיש נגדה כתב אישום בגין נהיגה בגילופין.
הזיכוי
כתב האישום שהוגש נגד ס’ התבסס על ריח האלכוהול בו חש השוטר ועל התנהגותה העליזה. היא תוארה כ”צוחקת ושמחה”. השופט השתכנע כי אין ראיות נגדה כיוון ש”כל שתואר על ידי השוטרים היה ריח אלכוהול והתנהגות שמחה”.
בית המשפט זיכה את ס’.
בית המשפט קבע חד- משמעית כי פוליסת הביטוח תקפה והנהג זכאי לפיצוי גם אם הוא נהג בשכרות.
נסיונותיהן החוזרים ונשנים של חברות הביטוח להמנע מתשלום פיצויים המגיעים למבוטחיהן נדחים בבתי המשפט. זה לא מונע מהן לנסות את מזלן שוב ושוב. בפסק דין שנתנה לאחרונה כב’ השופטת תמר בר-אשר צבן היא מתחה על כך ביקורת חריפה.
במקרה שנדון בפני כב’ השופטת, סירבה חברת “ביטוח ישיר” לפצות מבוטחת אשר רכבה ניזוק בטענה שהנהגת הייתה שיכורה בעת התאונה. טענה זו נדונה במקרים קודמים ובית המשפט כבר הכריע בסוגיה לא פעם. קביעת הפסיקה היא ברורה וחד משמעית: נהיגה בגילופין הינה עבירה על החוק. ברם, לא מתפקידה של חברת הביטוח להעניש את הנהג.
חברת הביטוח תפצה את המבוטחת
השופטת פסקה כי “ביטוח ישיר” תשלם לנהגת את מלוא הפיצוי המגיע לה ואף חייבה את החברה בתשלום הוצאות משפט.
בתוך כך, היא מתחה ביקורת על עצם העלאת הטענה: “חרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח – המבקשות לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שגרם נהג שיכור – הן לא אומרות נואש ושבות ומנסות את מזלן.
חמורה במיוחד העובדה שהנתבעת לא טרחה להודיע כי עד היום דחו בתי המשפט את טענותיה או טענות דומות של חברות ביטוח אחרות, והתנהלה כאילו הייתה זו פעם ראשונה בה נדרש בית משפט להכריע בשאלה זו”
לאחרונה, כב’ השופט סלאמה מבית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה נהג מאשמת נהיגה בשכרות. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, נטען כי נמצא אצלו ריכוז של 440 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (כמעט פי 2 מהכמות המותרת).
רס”מ ני
