ככלל, ניתן לומר כי יחס המחוקק לנהיגה בשכרות שמקורה באלכוהול דומה למדי ליחסו לנהיגה בשכרות שמקורה בסמים מסוכנים. אולם, לעיתים קרובות קיים הבדל באופן עריכת הבדיקה שתוכיח קיומם של סמים ו/או אלכוהול בגופו של הנהג החשוד. הבחנה זו מקורה בפקודת התעבורה ובחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי).

כל סוגי הבדיקות הקיימים לזיהוי סמים או אלכוהול הנמצאים כיום בשימוש המשטרה בארץ הם בגדר חיפוש בגוף החשוד. הבדיקות הנהוגות הן בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" לגילוי אלכוהול, דגימות שתן ורוק לגילוי סמים ובדיקת דם- לגילוי אלכוהול ו/או סמים. החיפוש בגוף מסווג לשניים: חיפוש חיצוני וחיפוש פנימי.

חיפוש פנימי בגוף:

בדיקת דם.
נטילת דגימת דם מזערית.

חיפוש חיצוני בגוף:

בדיקת נשיפה באמצעות ה"ינשוף".
בדיקת שתן.
דגימת רוק.

ההוראות הספציפיות החלות על הבדיקות הנערכות לנהגים קבועות בפקודת התעבורה, והפקודה מחריגה את תחולת חוק סדר הדין הפלילי ביחס לחשודים בנהיגה בשכרות.

בדיקת דם ונטילת דגימת דם מזערית

ביחס לבדיקת דם, שהיא כאמור חיפוש פנימי בגוף הנהג, הן פקודת התעבורה והן חוק סדר הדין הפלילי דורשים קיומו של חשד סביר להמצאות סמים או אלכוהול. על השוטר לבקש את הסכמת הנהג לביצוע הבדיקה, אולם נהג שיסרב לבדיקה יראו אותו כאילו נהג בשכרות.

בדיקת שתן ודגימת רוק

אף כי בדיקת שתן מוגדרת כחיפוש חיצוני, פקודת התעבורה מציבה לצורך עריכתה תנאים דומים לאלה הנחוצים לבדיקת דם. גם כאן, צריך שיהיה חשד סביר להמצאות סם בגופו של הנהג. חשד זה ניתן לבסס על ידי נטילת דגימת רוק, אותה ניתן לערוך גם בלא שיהיה חשד סביר. לא ניתן להרשיע נהג על סמך תוצאת דגימת הרוק לבדה, והמסרב למסור דגימת רוק- לא יראו אותו כנוהג בשכרות רק בל כך.

בדיקת נשיפה

פקודת התעבורה קובעת במפורש כי בדיקת נשיפה ניתן לערוך גם בלא שיהיה לשוטר כל חשד כי בוצעה עבירה.

עיכוב הנהג

לצורך עריכת הבדיקה, ניתן לעכב את החשוד לפרק זמן שאינו עולה על 3 שעות. יש לשים לב כי זהו פרק הזמן המירבי, וחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים) קובע כי יש להסתפק בזמן המינימלי הדרוש לצורך הבדיקה. לצורך נטילת דגימה ממי שאיננו חשוד, משך העיכוב לא יעלה על חצי שעה.