הטלת פסילה על ידי פקידי רשות הרישוי

מהי, אם כן, הבעייתיות?

זכות השימוע

הנהג רשאי להביא ראיות מטעמו, ולשכנע את פקידי רשות הרישוי כי לא נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו. לכאורה, יש בכך איזון מסויים. אולם, קריאה בין השורות מלמדת כי בניסוח האגבי והמעורפל של סעיף חוק, ולמעלה מכך- באופן יישומו, יש אמירה ברורה באשר לנטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים. רשות הרישוי תסתפק בהבאת פירוט ההרשעות הקודמות של הנהג, ואילו זה האחרון ידרש להביא ראיות משמעותיות ולסתור את חזקת המסוכנות שקמה נגדו. 

זכות השימוע וודאי שאינה יחודית להליך זה, והיא קמה כל מקום בו גוף מנהלי עשוי להגיע להחלטה אשר תפגע באדם הניצב בפניה. לא די בה בכדי לנטרל את הבעייתיות הייחודית למצב בו משרד הרישוי פוסל רשיונו של נהג. 

נקודה חשובה נוספת היא כי בעוד שביחס לפסילת רשיון נהיגה בשל צבירת נקודות במשרד הרישוי קיימת בחוק אמירה מפורשת על פיה היא תוטל בנוסף לכל עונש אחר שיוטל על ידי בית המשפט, לא כן ביחס לפסילה הרשיון על ידי משרד הרישוי בעילה של מסוכנות.   

סמכות משרד הרישוי

במצב הדברים האמור, לא ניתן לאפשר מצב בו רשיונם של נהגים נפסל על ידי פקידי משרד הרישוי מכוח סעיף זה. מן הראוי כי הסמכות היחידה להטלת פסילת רשיון נהיגה על ידי מרד הרישוי תיוותר כשהייתה, בהתאם לשיטת הניקוד הקבועה בפירוט בחוק. לא ניתן להעניק לפקידי משרד הרישוי סמכות כה נרחבת באשר לפרשנות החוק ויישומו על נהגים מסוכנים או "מופרעים", כלשון החוק. אומנם, ניתן להעמיד את החלטות משרד הרישוי בפני ביקורת שיפוטית, אולם מלכתחילה מדובר כאן בפגיעה שאינה סבירה כאשר היא מוטלת על ידי גוף מנהלי שלא הותוו לו שיקולים מפורטים בחוק.