נהיגה תחת השפעת סמים- סטולר ושות´

האם די בכך שממצאי בדיקת המעבדה מצביעים על המצאות סמים בגופו של הנהג לצורך ביסוס הרשעה באשמת נהיגה תחת השפעת סמים?

בית המשפט לתעבורה בעכו השיב לאחרונה בשלילה על שאלה זו. נגד הנאשם הוגש כתב אישום ממנו עלה בין היתר כי הוא נהג תחת השפעת סמים בשעה שהיה מעורב בתאונת דרכים. הנאשם הכחיש את המיוחס לו, אך הודה כי יומיים או שלושה טרם התאונה הוא צרך סמים. ממצאי בדיקת המעבדה הצביעו חד משמעית על המצאות סם מסוג חשיש או מריחואנה.

מבחינות רבות, החוק מתייחס לנהיגה תחת השפעת סמים כאל נהיגה בשכרות, וכך, העבירה מוגדרת כנהיגה בשכרות שמקורה בסמים מסוכנים או סמים משכרים. אולם, בעוד שביחס לנהיגה בשכרות שמקורה באלכוהול קיימת חזקת שכרות בחוק- רף ריכוז אלכוהול מקסימאלי שמעבר לו האדם יחשב לשיכור, ללא תלות בהשפעה השכרות בפועל על הנהג הספציפי- ביחס לשכרות שמקורה בסמים המחוקק לא נקט באותה דרך. לכאורה, על פי לשון החוק, ניתן להבין כי די בעצם המצאות שרידי סם בגופו של הנהג בשעת הנהיגה בכדי להרשיעו בעבירה.

עניין זה הוא שעמד במוקד הדיון בבית המשפט. נפסק, כי לא די בכך שיוכח כי בגופו של הנהג קיימים שרידי סם בכדי להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. אומנם, מדובר בפסיקת בית המשפט לתעבורה, הסוך לבית משפט השלום, כך שהכרעתו אינה מחייבת, אך במקרה זה, ההחלטה נסמכת על הלכת בית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי נקבע בשעתו כי שימוש בסמים לפני הנהיגה לא מצביע על כך שהנאשם נהג תחת השפעת סם. יש להראות כי הנהג הושפע בשעת הנהיגה מהסמים שנטל. ההשפעה צריך שתהיה  בשעת הנהיגה, ובאופן שיראה כי קיים ליקוי באחד החושים החשובים לנהיגה.

בית המשפט לתעבורה בעכו זיכה את הנהג.