טלפון נייד למקרה חרום: 052-284-6936, 052-281-6081

077-2055000
משרדנו בחיפה
שד' בן גוריון 21
משרדנו בתל אביב
רחוב שוקן 26
משרדנו בחדרה
רחוב הלל יפה 11
משרדנו ברמת-גן
בן גוריון 1 מגדלי בסר 2
משרדנו באילת
רחוב הבשמים 39

שלילת רישיון נהיגה | פסילת רישיון נהיגה

אין עוררין לגבי סמכות משרד הרישוי לשלול את רשיון הנהיגה בהתאם לשיטת הניקוד הנהוגה, באשר סמכות זו מוקנית בחקיקה ראשית, ומפורטת בתקנות התעבורה. אולם, בפקודת התעבורה מצוי סעיף נוסף, עלום למדי, המסמיך את פקידי רשות הרישוי להטיל פסילת רשיון נהיגה, שלא בנתיב המוכר המותווה בפירוט בחוק. כך קובע סעיף 56 לפקודת התעבורה:

הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה לפסלו מהחזיק ברישיון נהיגה.

סעיף חוק זה הפך לרלוונטי כאשר לפני כחודש הורה שר התחבורה היוצא לפסול מכוחו רישיונם של נהגים שהוגדרו כמסוכנים.

לא נכביר במילים על הניסוח הבעייתי ביחס לתכונותיו של בעל הרישיון, ה"פרוע" או ה"מופרע", ונסתפק בהנחה כי ההסבר לכך נעוץ בעובדה שהסעיף לא תוקן מאז חקיקת פקודת התעבורה בשנת 1961. אומנם לא ניתן להתעלם מכך שעל פי לשון החוק העובדה ש"בעל רישיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע" היא עילה לשלילת רישיונו, אך נראה כי רישיונו של נהג שאינו כשיר לא ישלל  מכוח סעיף זה. לשם כך קיים המכון הרפואי לבטיחות בדרכים.

מהי ,אם כן הבעייתיות?

העילה העיקרית לשלילת רישיון מכוח הסעיף המדובר היא כי "בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך". כך, לפקידי רשות הרישוי מוענקת סמכות נרחבת להכריע בשאלת המסוכנות הנשקפת מן הנהג. כל זאת, ללא קרטריונים מנחים בחקיקה. לשם הבנת הקושי הטמון בכך, יש להבין כי ההחלטה בשאלת המסוכנות הנובעת מהאדם העומד בפני רשות שיפוטית או מנהלית היא מרכזית, ולא פעם מכריעה את הכף בהליכים שונים. סוגיית המסוכנות נדונה רבות בפסיקה ובהחלטות מנהליות, ועדיין נותרה מעורפלת ושנויה במחלוקת במידת מה. על כך יש להוסיף את הקושי המובנה בעצם טבעה של שאלת המסוכנות, באשר לא ניתן לקבוע בה מסמרות ויש לבחון אותה בכל מקרה לגופו. יחד עם זאת, על אף הבדיקה הפרטנית, נחוצים קווים מנחים שיסייעו בהכרעה. העדרם מעצים את הקושי שבהטלת הפסילה בדרך זו.  

אור לכך, כיצד זה דווקא פקידי רשות הרישוי ידעו להכריע נכונה בסוגיית המסוכנות?. זהו לב הבעייתיות שבהנחיה המורה להטיל פסילה מכוח הסעיף המדובר. החוק קובע כי רשות הרישוי, באמצעות פקידיה, תשתכנע על פי ראיות שיובאו בפניה. על פניו, הדבר נשמע סביר. אולם, הלכה למעשה, מדובר אך בראיה אחת ויחידה והיא גליון ההרשעות של הנהג. 

זכות השימוע

הנהג רשאי להביא ראיות מטעמו, ולשכנע את פקידי רשות הרישוי כי לא נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו. לכאורה, יש בכך איזון מסויים. אולם, קריאה בין השורות מלמדת כי בניסוח האגבי והמעורפל של סעיף חוק, ולמעלה מכך- באופן יישומו, יש אמירה ברורה באשר לנטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים. רשות הרישוי תסתפק בהבאת פירוט ההרשעות הקודמות של הנהג, ואילו זה האחרון ידרש להביא ראיות משמעותיות ולסתור את חזקת המסוכנות שקמה נגדו. 

זכות השימוע וודאי שאינה יחודית להליך זה, והיא קמה כל מקום בו גוף מנהלי עשוי להגיע להחלטה אשר תפגע באדם הניצב בפניה. לא די בה בכדי לנטרל את הבעייתיות הייחודית למצב בו משרד הרישוי פוסל רשיונו של נהג. 

נקודה חשובה נוספת היא כי בעוד שביחס לשלילת רישיון נהיגה בשל צבירת נקודות במשרד הרישוי קיימת בחוק אמירה מפורשת על פיה היא תוטל בנוסף לכל עונש אחר שיוטל על ידי בית המשפט, לא כן ביחס לשלילת הרישיון על ידי משרד הרישוי בעילה של מסוכנות.   

סמכות משרד הרישוי

במצב הדברים האמור, לא ניתן לאפשר מצב בו רשיונם של נהגים נשלל על ידי פקידי משרד הרישוי מכוח סעיף זה. מן הראוי כי הסמכות היחידה להטלת פסילת רישיון נהיגה על ידי מרד הרישוי תיוותר כשהייתה, בהתאם לשיטת הניקוד הקבועה בפירוט בחוק. לא ניתן להעניק לפקידי משרד הרישוי סמכות כה נרחבת באשר לפרשנות החוק ויישומו על נהגים מסוכנים או "מופרעים", כלשון החוק. אומנם, ניתן להעמיד את החלטות משרד הרישוי בפני ביקורת שיפוטית, אולם מלכתחילה מדובר כאן בפגיעה שאינה סבירה כאשר היא מוטלת על ידי גוף מנהלי שלא הותוו לו שיקולים מפורטים בחוק.   

הוסף הערה