הפקרה לאחר תאונת דרכים

שיתוף:

עבירת התעבורה החמורה ביותר בפקודת התעבורה, הן מהפן המוסרי שלה והן מבחינת רמת הענישה היא העבירה של הפקרה אחרי פגיעה, או “פגע וברח”.

​סעיף 64א לפקודת התעבורה:

“(א) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.

​(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים.

​(ד) החליט בית המשפט להטיל על אדם עונש מאסר לפי סעיף קטן (ב) או (ג), לא ייתן עליו צו מבחן, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולא יטיל עליו מאסר על–תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף.

​(ה) בסעיף זה, “הזעיק עזרה” – הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו”.

​[עבירה זו מוגדרת כעבירת פשע ולפיכך הטיפול בה הוא על ידי הפרקליטות].

​החוק קובע ענישה הדרגתית, ככל שנסיבות עזיבת המקום חמורות יותר, הענישה חמורה יותר.

  1. ​נהג המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ובנסיבות המצב היה עליו לדעת כי נפגע אדם או כי עשוי היה להיפגע אדם, לא עצר ולא עמד על תוצאות התאונה, דינו 3 שנות מאסר.
  2. נהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה או עצר ולא הזעיק עזרה, דינו שבע שנות מאסר.
  3. נהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, לא עצר או לא הזעיק עזרה, דינו 14 שנות מאסר.
  4. הסעיף מטיל עונש מאסר חובה במקרה והעבירה נעברה בנסיבות של סעיף קטן (ב) או (ג).

​​לסעיפים אלה ישנם מספר מכנים משותפים:

  1. נהג המעורב בתאונה
  2. הנהג לא בהכרח אשם בגרימת התאונה
  3. בתאונה נפגע אדם
  4. מודעות של הנהג המעורב לגבי עצם העובדה כי נפגע אדם
  5. הפרת חובה למרות הידיעה כי נפגע אדם

​​ההבדלים בין הסעיפים הם כדלקמן:

  1. רמת הענישה – בין 3 ל-14 שנות מאסר.
  2. בית משפט לתעבורה או בית המשפט המחוזי בהתאם לעונש המרבי (ראה: תאונות דרכים קטלניות>סמכות שפיטה)
  3. מידת המודעות לנסיבות
  4. החובה המוטלת על הנהג ומידת החומרה הטמונה בהפרת החובה

​​כפי שכבר נאמר לעיל, החמרה בענישה חלה בשני מקרים עקריים:

  1. ככל שתוצאות התאונה חמורות יותר
  2. ככל שמידת המודעות למעשה היא גבוהה יותר.

​​בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, שני היבטים אלה דרים זה לצד זה כמקבילית הכוחות.

​תוצאות קשות של התאונה משפיעים על מידת המודעות של הנהג המעורב. ככל שמידת המודעות היא גבוהה יותר לקיומו של נפגע, כך החובה המוטלת על הנהג היא משמעותית יותר, וככל שהפרת החובה היא בוטא יותר, הדבר מתבטא ברמת הענישה.

​קביעת סעיף האישום הרבלנטי ביותר לכל מקרה, נקבע כמו תמיד, בהתאם לראיות העומדות לנגד עיני התביעה.

עורך דין לתעבורה, הבקיא בדקויות בין סעיפי האישום, ידע לשכנע את הגורמים הרלבנטיים כי לא התקיימו רכיבי העבירה או שמא נסיבות ההתרחשות הן קלות מאלה המיוחסות.

הבדל בין סעיף 64א לפקודה לתקנה 144 לתקנות

​מדובר בשני סעיפים דומים כאשר ישנה ביניהם חפיפה רבה.

​תקנה 144 שמה דגש על חובות “תעשה” המוטלות על כל נהג המעורב בתאונה ללא צורך בהוכחת מודעות כי נפגע אדם, ואילו החובות בסעיף 64א מוטלות ברגע שלנהג המעורב בתאונה, ישנה מודעות לעובדה כי נפגע אדם או כי עלול היה להיפגע אדם.

​תקנה 144 היא עבירה מסוג אחריות קפידה, המטילה נטל על הנהג המעורב להוכיח כי עשה כל מה שהוא מצווה לעשות בהתאם לתקנה. אי מילוי אחת החובות לפי התקנה, הנהג עשוי להתחייב בדין בגין החובה אשר לא עשה.

​סעיף 64א הוא סעיף מסוג מחשבה פלילית ו/או רשלנות (לגבי רכיב הידיעה כי נפגע אדם) ושם דגש על רכיב הידיעה. נהג אשר לא ידע ולא אמור היה לדעת כי בנסיבות התאונה נפגע אדם, למשל, תאונת דרכים קלה של נגיעות פח קלות, לא סביר כי יפגע אדם. בהעדר ידיעה, חוק העונשין אינו מאפשר להטיל עונש של מאסר, סעיף 22(ג) לחוק העונשין:

“לעניין אחריות לפי סעיף זה, לא יידון אדם למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות”.

​במילים אחרות, סעיף 64א דורש הוכחת מחשבה פלילית, ידיעה אודות הנפגע ואי הושטת עזרה. במקרה זה, המחוקק רואה מחדל זה בחומרה, ומעניש ביד קשה. בתקנה 144 לא מתקיים היסוד הנפשי של מחשבה פלילית או לחילופין לא ניתן להוכיח מחשבה פלילית, ולפיכך הענישה מסתפקת בפסילת רישיון נהיגה.

במקרים רבים בהם מיוחסת עבירת ההפקרה, תפקידו של עורך דין תעבורה היא להמיר את סעיף האישום מסעיף 64א לפקודה לתקנה 144 לתקנות ובכך להוריד במידה ניכרת את רמת הענישה הנשקפת ללקוח.

לכל שאלה או בקשה השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

עוד פרקים

3 קטעי וידאו