משאית הממטירה על הכביש מגוון של חומרים שאמורים להיות סגורים ומכוסים במטענה אינה מחזה נדיר. הניזוקים המידיים הם אלה שנוסעים מאחורי המשאית או לצידה. אחריהם יבואו אלה שיפגשו את המפגע על הכביש. תופעה זו מסכנת את כל משתמשי הדרך, ובפרט כאשר המדובר הוא בכבישים בין עירוניים בהם מהירות הנסיעה המותרת גבוהה. ועדיין לא הזכרנו את רוכבי האופנועים.

נהג העובר עבירה מעין זו, פועל בניגוד לחוק שמירת הנקיון. המדובר הוא בעבירת קנס שאכיפתה חשובה. אולם, נדמה כי הקנסות נקבעים באופן שרירותי, כך שבגין אותה העבירה בדיוק- למשל, נפילת חצץ ממשאית- הקנסות נעים לרוב בין 500 ל- 1,000 ש"ח.

בעייתיות נוספת נעוצה בתקופה הארוכה שחולפת בין מועד ביצוע העבירה ועד למועד משלוח הודעת הקנס. החודשים הארוכים שחולפים עד אשר בעל הרכב מקבל את הודעת הקנס, מקשים על בחינת האירוע ומציאת הנהג אשר הרכב היה ברשותו באותה עת, בפרט כאשר לרוב מדובר בכלי רכב השייכים לבתי עסק. חוק שמירת הנקיון מקציב תקופה ארוכה של שנתיים לצורך משלוח הודעת הקנס או ההזמנה לדין, ונראה כי במבחן המציאות זהו פרק זמן ארוך מדי.

אם לא די בחוסר האחידות בשיעורי הקנסות, חוק שמירת הנקיון מוסיף הבחנה נוספת: אם המדובר הוא בתאגיד, יוטל כפל קנס. לא תמיד יש הצדקה להבחנה זו, והלשון הגורפת של סעיף החוק יוצרת לעיתים מצבים אבסורדיים. כך, אם נחזור לדוגמת המשאית ממנה ניתז חצץ, גובה הקנס יוכרע לפי זהות בעליה. אם המשאית שייכת לעוסק מורשה, יוטל בגין העבירה הקנס ה"רגיל", אולם, אם מדובר בחברה בע"מ, הקנס יהיה כפול.

קשיים אלה מתעצמים כאשר מדובר בעבירות חמורות יותר, ובהיקפים גדולים יותר של נזק. מה גם שהחוק מעניק סמכויות נרחבות לצורך יישומו, ואמצעי הענישה הקבועים בו חריפים, דוגמת האפשרות לאסור את השימוש ברכב, לשלול את רשיונו של בעל הרכב או של הנהג בפועל ובמקרים קיצוניים- אף מאסר.